<h1>ספר החינוך מצוה ס"ז</h1>
<h2>דף עה:</h2>
שנמנענו מלתבוע החוב מן הלוה בעת שנדע שאינו יכול לפרוע חובו לפי שאין לו שנאמר [שמות כ"ב] לא תהיה לו כנושה. ודע כי זאת המניעה תכלול גם כן שלא להלוות ברבית לישראל. משרשי המצוה לקבוע לנו מדת החסד והחמלה, וכשיהיו קבועות בנו אז נהיה ראויין לקבלת הטובה ויושלם חפץ השם בנו שחפץ להטיב בעולם הזה ובעולם הבא. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ ע"ה ע"ב] מניין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור נגד ביתו, שנאמר לא תהיה לו כנושה. ומה שאמרו גם כן במכילתא לא תהיה לו כנושה שלא יראה לו בכל זמן, ודברים אחרים הנאמרים בעניין הזה במציעא [שם] ובמקומות בתלמוד. ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ותבע הלוואתו לחבירו ויודע שאין לו ותובעו כדי לצערו עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך.
